ל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא חג לזכר מאבקם של היהודים על עצמאותם
כפי שחינך רבי עקיבא את תלמידיו: "חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם"


יום זה, ( י"ח ) בחודש אייר, שהוא בגימטריה היום השלושים ושלושה לעומר, קוטע את אווירת הרצינות של ספירת העומר. העומר היא מידה ששימשה את חקלאי ארץ ישראל למדידת התבואה והם 49 הימים שבין פסח לחג השבועות, כך של"ג בעומר נחשב "מועד קטן" כלומר יום חג בו מפסיקים את מנהגי האבלות כשאר ימי ספירת העומר.  

מקור החג:

 אינו ברור דיו וישנם מספר אירועים המסבירים את הפסקת ימי האבלות ליום חג. לפי אחת המסורות ביום זה התחיל לרדת המן במדבר ולבני ישראל היה מה לאכול. לפי מסורת נוספת, בל"ג בעומר חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון. ע"פ התלמוד ביום זה נפסקה מגיפה שהמיתה רבים מתלמידי רבי עקיבא.

אך על כולם מקובל שביום הזה בר כוכבא נחל את אחד מניצחונותיו הגדולים נגד הגנרל הרומאי טיטוס שמונה על ידי הקיסר הרומי והטיל משטר של אימים על היהודים, דיכא את הנטייה לעצמאות, הטיל מסים כבדים על היהודים ואסר עליהם ללמוד תורה. רבי עקיבא, עודד את תלמידיו להתגייס לשורותיו של צבא בר כוכבא. מכיוון שעל פי השקפותיו חירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם. צבאו של בר כוכבא הצליח להדוף את הרומאים במשך שלוש שנים, עד שהחליט הקיסר אדריאנוס לשלוח לארץ ישראל את אחד הגנרלים החזק והאכזרי ביותר, יוליוס סברוס. סברוס הגיע לארץ ישראל עם כוחות גדולים והרס עד יסוד את כל מעוזיו של בר כוכבא. בר כובכא נאלץ לסגת לביתר, עיר מבוצרת ליד ירושלים. במשך שנה צרו הרומאים על העיר. לבסוף, בשנת 135 לספירה, פרצו הרומאים את שערי העיר ובר כוכבא נפל בקרב. רבי עקיבא נתפס והוצא להורג בעינויים קשים, במסרקות של ברזל, אך ורק כי לימד תורה. מספרים שברגעיו האחרונים אמר "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד". בכך היה רבי עקיבא לאחד מ"עשרת הרוגי מלכות" ומאז את ל"ג בעומר חוגגים היהודים כזכר למאבק על עצמאותם בארץ הקודש.

ל"ג בעומר הינו גם יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי ומאז הפך ליום הילולה לזכר הרב. הסיבה שלא ניתן ליום זה  שם הקשור בתוכנו. ועל תכניו נבע מפני שלא יכלו להכריז עליו בפומבי מטעמי זהירות מן השלטונות העוינים.

 

ל"ג בעומר, הוא היחיד ממועדי השנה שאין מקורו בתורה או בדברי חכמים, אלא במנהג בלבד. לפי המסורת העממית, ביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, ומנגד מת בו רשב"י. זהו היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לקראת מתן תורה בחג השבועות, ולפיכך הוא חל בי"ח באייר.

 

מקור היום

כאמור, אין אזכור לחג בתורה וגם לא במקורות חז"ל. אמנם ישנו אזכור לאסון שאירע בתקופת ספירת העומר:

"אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת." (יבמות סב ע"ב).

אך בפירוש לא נאמר כאן שהמגפה פסקה ביום ל"ג בעומר.

בתקופת הגאונים, כאשר כבר נהגו את מנהגי האבלות בספירת העומר, אין כל אזכור של היום כיום שמחה, ובכמה מקומות הוא מוזכר דווקא כיום צום לציון מותו של יהושע בן נון ורעש אדמה כלשהו. הראשון שמזכיר את הטענה שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות ביום זה (אם כי כמסורת מימי הגאונים), הוא רבי מנחם המאירי, בסוף המאה ה-13. עם זאת לא ידוע על מנהגי שמחה ביום זה.

שמחה מסוימת נקשרה ליום זה על ידי האר"י, ותלמידו, רבי חיים ויטאל, כתב כי י"ח באייר הוא "יום שמחתו של רשב"י", אולי מפני שניצל מן המגפה שבה מתו שאר תלמידי רבי עקיבא. לאורך השנים הועתקו כתביו פעמים רבות. אחד המעתיקים קיצר זאת ל"יום שמ' של רשב"י" ומעתיק שלאחריו הבין "יום שמת" במקום "יום שמחת" וכך נוצרה האמונה כי רשב"י מת ביום זה.

לאחר שהחל היום להתפשט בעם, התנגדו רבים מחכמי ישראל להפיכת ל"ג בעומר ליום טוב, והחת"ם סופר שנלחם ברפורמה כותב:

"אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום... לעשותו יום שמחה והדלקה... לא ידעתי אם רשאים לעשות כן".

בי"ח באייר, תאריך ל"ג בעומר, אירעו כמה אירועים לא משמחים:

  • במקרא נכתב כי יום קודם נכנסו נח ובני ביתו לתיבה, ובמשתמע, יום זה הוא תאריך התחלת המבול.

  • ביום זה, בשנת 363 לספירה, החלו יהודי ירושלים לבנות את יסודות בית המקדש השלישי (ביודעם כי בחודש זה החלה בניית שני בתי המקדש הקודמים), באישורו של הקיסר הרומי יוליאנוס הכופר. בערבו של היום סוכלה כוונתם בשל רעש אדמה חזק מאוד ונודע כי הקיסר נרצח ואישורו בוטל.

 

 

מנהגי היום

אין אומרים תחנון בל"ג בעומר, אולם אין תוספת מיוחדת לתפילת היום. נוהגים לעשות ביום זה שמחות נישואים וכן נהגו להדליק מדורות גדולות. יש הנוהגים גם לירות בחץ וקשת, ויש המוצאים בכך חיזוק לסברה שיום זה קשור למאורעות בתולדות מלחמות עם ישראל. הגרסה הקבלית מייחסת את הירי בחץ וקשת למסורת שבחייו של רשב"י לא הייתה קשת בענן, שהיא סימן קללה.

בל"ג בעומר נוהרים אלפים למקום ציון קברו של רשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) למרגלות הר מירון, לחוג שם את החג (לדעת החת"ם סופר אין לעלות כלל למירון בל"ג בעומר, משום שלא ייתכן עוד מקום שיעשו אליו עלייה לרגל חוץ מירושלים). מגיעים לשם יהודים מכל העדות: על הגג חוגגים החסידים, במקום הציון חוגגים בעיקר אנשי הציונות הדתית, ובמורד ההר חוגגים בני העדה המרוקאית.

כתב ש"י עגנון:

מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים... ומתפללים ואומרים מזמורים.

המנהג לעשות שמחה ביום "פטירתו" של צדיק עורר את התנגדות חכמי ההלכה, אך כיום כבר פשט המנהג. גם המנהג לשרוף בגדים היה שנוי במחלוקת, משום "בל תשחית" מדברי סופרים.

לפני כמאתיים שנה קנה רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מרוז'ין, מזקני צפת, את הזכות להדליק את ה"הדלקה" הגדולה על גג ציון קברו של רשב"י בל"ג בעומר. הוא עצמו לא זכה להגיע ארצה, אך צאצאיו, אדמו"רי בויאן, הגיעו למירון וזכו לקיים את שירשו מאבותיהם. כיום, מדי שנה בשנה, מדליק את ה"הדלקה" האדמו"ר מבויאן, רבי נחום דוב בראייר, נכד-נכדו של האדמו"ר מרוז'ין, שמתגורר עם עדת חסידיו בירושלים.

בבוקר שלאחר ה"הדלקה" בחצר שליד מקום ציון קברו של רשב"י, נוהגים לערוך את את טקס החאלקה, בו נוהגים לספר לראשונה, בטקס חגיגי, את שערות ראשם של הילדים שהגיעו לגיל שלוש, את הטקס מלווה בדרך כלל נגינה של כליזמרים.

חניכי תנועת "בני עקיבא" מתאספים בל"ג בעומר למדורות מרכזיות, וחוגגים את ל"ג בעומר כיום הולדתה של התנועה, כיוון שבל"ג בעומר בשנת תרפ"ט, 1929, הוכפל מספר החברים בקבוצה, והיא הפכה בצורה רשמית לתנועת נוער, שממשיכה לפעול עד היום הזה.

הרבי מלובביץ הורה לערוך ביום זה תהלוכות ילדים תחת הכותרת "יחד כל ילדי ישראל" ואכן מתקיימות תהלוכות כאלו בכל רחבי הארץ

במדינת ישראל, לא מתקיימים לימודים בל"ג בעומר, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם. ל"ג בעומר נחשב ליום שמחה לתנועות נוער וגם נקבע כיום הצדעה לחיילי המילואים של צה"ל 

 

  ממנהגי החג:

הדלקת מדורות ולהרבות באור: ל"ג בעומר הוא יום של שמחה, חתונות ושאר שמחות, יום של מדורות וקומזיצים. מנהג שמקורו בהילולה לזכר רבי שמעון בר יוחאי במירון . ההסבר למנהג שביום פטירתו של הרשב"י היה יום מרובה אור. האש והעשן הנראים למרחקים עזרו בעבר לצורך תקשורת בין ישובים המרוחקים זה מזה . באמצעות אש היו מודיעים על ניצחונות או אסונות . לזכר המדורות שהודלקו בפרוץ מרד בר-כוכבא וביום הניצחון נהוג להדליק בל"ג בעומר מדורות. המנהג רווח מראשית הציונות בכל רחבי הארץ כאשר נוסף מנהג טעים "צליית תפוחי אדמה" . 

הדלקת נרות: נהוג להדליק נרות רבים בבתי כנסת לזכר רשב"י וצדיקים אחרים.

 

 

קשתות וחצים: יציאה לשדות עם חץ וקשת , מן הכתוב: "תבוא בעומר תראה הקשת בצבע אחר והגאולה" ההסבר ע"פ חז"ל שבימי הרשב"י לא הופיעה קשת בשמיים ( המסמלת סוף לפורענות) כיוון שבכוחו היה לשמור ולהגן בפני פורענויות והעולם לא נזקק לאות הקשת.

קשתות וחיצים שימשו בימי בר-כוכבא ככלי הנשק העיקריים בקרב. לזכר מלחמת בר-כוכבא ברומאים נהוג להכין בל "ג בעומר קשתות וחיצים ולשחק עימם ליד המדורה. מנהג נוסף הינו לערוך ביום זה ימי ספורט וטיולים .

 ביצים צבועות – מנהג יוצאי אשכנז המבטא ניגוד לאבלות

חלאקה – נהוג כי התספורת הראשונה לבנים בני שלוש מתקיימת בבוקר ל"ג בעומר ליד הקבר הרשמי של רשב"י בהר מירון. "מחליקים" את כל שערות ראש הילד למעט הפאות שנשארות.

נהוג לשקול את השער הגזור ולתרום שווי המשקל בזהב לצדקה. נושאים תפילהבזמן החלאקה: "תפילה נאה כשמגלחים הנערים ,יהירצון מלפניך, ה' אלוקי האלוקים ואדוני האדונים שבזכות כל הצדיקים והחסידים מיוםשנברא העולם ועדסופו, ובזכות תורתך הקדושה והטהורה, ובזכות מצוותך ,ושמותיך הקדושים שבה, ובזכות מצוות פאת הראש שציותינו בתורתך "לא תקיפופאת ראשכם", ובזכותהצדיק הקדוש הזה מורינו ורבינו ועטרת ראשינוכמו שזכההנער לפאת הראש, כן יזכה לתורה ולחופהולמצוות ולמעשים טובים, ויורה הוראותבישראל בחיי .אביו ובחיי אמו, אמן נצח סלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ראשי  |  שירים  |  יצירה ואמנות  |  משחקים  |  דפי צביעה  |  נותני שירות  |  מושגים  |  בטיחות    
האתר נוצר ע"י גן פור יו- פורטל גני הילדים
פורטל גני הילדים המתמחה בתחומים הבאים : גן ילדים , משפחתון , צהרון , מעון , פעוטון , תינוקיה.
כניסות לעמוד:  16252